מבעד לגדרות התיל
ישראל היא מקום המתמחה במחיקת נופים.
תנופת הבניה ממלאה גבעות, הרים וגאיות בריבועים, מלבנים ומשולשים אדומים.
תנופת המחוות היפות לעולם מרוקנת נופים ממלבנים, ריבועים ומשולשים אדומים.
שדות ילדותינו הופכים במהירות לשכונות שוקקות חיים, הואדיות לכבישים מהירים וגובה האנטנות הסוללוריות מתחרה עם גובה הברושים.
שדות פוריים הופכים בבת אחת לישימון, כבישים בוהקים הופכים לעיי חורבות, שכונות מלבלבות הופכות לשטחי פסולת.
הרוח בונה. הרוח מוחקת. הרוח זוכרת. הרוח עוברת
הלאה.
פוסט (ללא שום עמדה פוליטית או דתית) המוקדש ליום הזיכרון השלישי למחיקת גוש קטיף.
מתוך תערוכת היחיד שלי, שהוצגה במאי-יולי 2005, "יראת שמיים", 108 אקוורלים על מעטפות דואר אוויר, הצצה אחרונה לנופים על סף מחיקה.
נ ה ד ר! לא רק הנופים ומה שזה אומר על המחיקה ועל התרבות ועל הארץ, אלא גם לשים אותם על גלויות אויר, שזה אומר משהו גם על מה שיישאר בסוף מכל זה. אירוני וצובט.
וגם הצבעים והקווים והמשיכות.
כל כך אופייני לנו לפרש גם אקט של שלום ורצון טוב וקורבן — לרעתנו! כל עניין הפינוי הוא הרואי וטרגי. וגם אני בלי שייכות פוליטית, פשוט בלי שטיפת המח הרגילה (כי אני חיה בלי טלויזיה)
מירתי תודה. הייתי אז באמת צבוטה ובגלל שעבר לי, הרגשתי שזה נכון להעלות את זה כאן, דווקא כאן.
התיל יחד עם הקוים הפסטורלים, תחום בתוך מתחי זמן מחוק. זמן אוויר. חזק.
תודה שירה. חוטי תיל ריתקו אותי שנה שלמה. באופן מוזר. ציירתי אותם כל הזמן. עכשיו כבר לא.
יפה ומיוחד. המעטפות מעצימות את המסר ויוצרות געגוע.
איציק, ולוליא המעטפות, היית זוכר? היית מתגעגע?
אנחנו התלאביבים הרי מתגעגעים לשוויץ, לא? או מקסימום להימלאיה..
איריס, נפלא, באמת! הפתעה — אחרי קופסאות התרופות המעטפות האלה. ג
אוי, אי אפשר להפסיק את פינג-פונג התגובות, כל השירשור הזה…
גם אני כותבת על מעטפות פתוחות , מתוך ידידות לסביבה, כמובן, לא מתוך החורבן הזה!
סבינה, האדום כחול של המעטפות, זה מה שמשך אותי. כמו גדר, גבול, מעגל הפגנה: לא נזוז מכאן. זה כל כך זיעזע אותי.
ולא הייתי בשום צד. רק בכיתי המון.
קשה לי להתאפק. הרגע סיימתי לערוך שיר חדש שנכתב במנזר לפני שבוע… ורק אני מסיימת לנקד את המלה דיליט ועושה אתנחתת בננות– פתאם הכותרת שלך … Deleted
מִנְזָר ,חֲוָיַת קְרִיאָה
זֶה לֹא פֵיר
שֶׁפְּתוּחָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
אַחֲרֵי 3 יָמִים בְּחֶדֶר סָגוּר
פִּתְאוֹם סְתָם שִׁיר
שֶׁנִּרְאֶה תָּמִים כְּמוֹ תִּינוֹק
מַנְכִיחַ פְּצוּעִים בִּשְׂדֵה קְרָב בְּלִי רוֹפֵא
וַהֲמָתַת חֶסֶד
הַנִּדְחֶפֶת בֵּין סִפְלֵי קָפֶה וְסִפְרֵי שִׁירָה
הוֹפֶכֶת אֶת הַוִּילוֹן לְתַחְבֹּשֶׁת
וְאָז לַתַּכְרִיךְ…
וְכָל הַשִּׁירִים שֶׁנִּכְתְּבוּ עַד כֹּה
צְרִיכִים תִּקּוּן דָּחוּף
אוֹ דִילִיט ! דִילִיט ! דִילִיט !
סבינה
וגם לי קשה להתאפק
(צריכה ממש לצאת עכשיו) קוראת את שירך הנפלא
וואו
אהבתי אהבתי אהבתי
מאוחר יותר
עוד..
על רעיעות חיינו כאן ועל התזכורת היפה והעצובה שלא נותנת לשכוח ולמחוק לגמרי. נותרה רק האמנות להנציח.תודה איריס
אוהבת מאוד את הבחירה במעטפות דואר אויר.
וסבינה
כמעיין הנובע גם אם יש בן כאב
מירי נכון, הרגשת הרעוע הרבה פעמים היא המניע שעליו יושבת יצירתי. הרגשה שצריך מהר מהר להספיק, לגמור הכל, לסיים, לארוז, כי עוד מעט יגמר הזמן, יגרשו
יפה וטעון. בחירה מרתקת במעטפות. כבר דקות עולה בי הרהור על עבודת המשך ובה יוני דואר נושאות את המעטפות בנופים שהשתנו, שוב ושוב ניקרה בי היונה, וקלטתי שבכל זאת(בסבטקסט שאינו מחייב עמדה) הסמל שהיא עשוי להתקיים כאן. עבודה חזקה.
סקרנית לעבודת התרופות שהוזכרה, אפשר קישור?
סמדר תודה
הנה כמה קישורים:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=212&itemID=5136
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=212&itemID=5083
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/72157603958822712/
ובסוף
חיוך
איריס, הרעיון של גלויות האוויר נהדר.
אפשר להוסיף לזה גם את רוב נופי ילדותנו. חצי מתל אביב שגדלתי בה כבר אינו קיים. רוב המחיקה קרתה בעשרים וחמש השנים האחרונות.
כן אמיר, כתבתי על זה בטקסט הנלווה.
גם בספר "שורות" שהוצאתי ביחד עם גרא (בהוצאת אבן חושן) ישנם נופים מרעננה (כן, רעננה המשעממת) שנמחקו במשך שנתיים בהם הייתי נוסעת דרכם לטיפול פסיכולוגי שבועי…
וכמובן הואדי האהוב עלי בשכונת מוניטפיורי של ילדותי שהפך לנתיבי איילון
איריס, אני זוכרת את התערוכה המוצלחת, אבל לראות כאן על המסך מקרוב את המעטפות האלו ועליהן תעוד של שדות ובתים שהיו, זו חוויה אחרת לגמרי, הרעיון גאוני ועל הבצוע מיותר לדבר, המשיכי לקדוח רעיונות מתוכך, אני מחכה לבאות
תודה חני. כשאמרתי לך בבקר שאני עומדת לעשות את, עוד לא ממש נכנסתי לזה, אבל עם העשייה (הסריקות והעיצוב והכתיבה) פתאום זה חזר אלי. כל כך מוזר איך דברים הזויים כאילה נמחקים מהר, כמו נופים
איריס, את מליון מכחולים, בייבי!
ומה שעשו שם לאנשים וזה עדיין לא נגמר, ובלי שום קשר לזהות הפוליטית שלי, הוא אכזריות וחרפה!
מסכימה איתך שולמית יקירתי
איריס, למחיקת הנופים יש כמה היבטים ומשמעויות. במקרה של הורדת יישובי גוש קטיף, זו אכן טרגדיה לאנשים והטיפול בהם שערורייתי והמחווה שלך כאן היא אנושית ויפה שלא לדבר על הביצוע המרהיב והרעיון המביע כל כך הרבה.
אני חושב על מה היה קורה היום אם לא היו מפנים את היישובים האלה לנוכח שליטת החמאס ברצועה, כמה ימי זיכרון היו נוספים על ילדים ומבוגרים. ועוד דבר, כל יום שעובר, נמחקים עוד נופים ואנשים על ידי התנחלויות ומתנחלים. ופתרון אין.
סליחה שהגבתי כאן מנהמת הלב הרואה שחורות.
מוישלה
נמנעתי מלקחת צד בעבודה הזאת. אני המשקיף מהצד, לא הלוקח צד. תמיד התעניינתי במחיקות. בלתעד מה שחולף (פחד נטישה?). זהו.
בכיתי הרבה, כמו הרבה אנשים. כשרואים טלויזיה וחדשות- נקרעים. זה יודע להפעיל אצלנו מניפולציות רבות. ישנם גם שורשים קדומים שמתכווצים מכאב ומפחד לנוכח ארועים כאלה. אבל לא ראיתי ואלא רואה שחורות. כל תהליך הוא נכון. אבל הפרשנות שלו מטעה ומסתירה את האמת הקוסמית. כל מה שקורה- נכון. אנחנו כבני אדם מוגבלים בהבנות רבות.לא יודעים לקרוא נכון את המפה, באם אנחנו יהודים או לא. עם נבחר הוא לא בהכרח עם מובחר.
איריס, נושא המחיקות מפעיל גם אותי – יש בו עולם מלא יותר מאשר העולם הנראה. הייתי לפני שלושה שבועות בסיור בשטחים – הפלשתינאים נמחקים שם יום יום על ידי שכונות, כבישים, חומות, מחסומים – אי אפשר שלא לחשוב על המשמעות להמשך הקיום שלנו כאן. מהתחושה הזו הגבתי.
לגמרי מסכים איתך, המובחרות של העם הזה מוטלת בספק רב.
(נ.ב. – אם אתם נוסעים לצפון לסוף שבוע – מוזמנים להיכנס לחניית ביניים לקפה)
נוסעים לצפון? מנין צץ רעיון זה? מפיך לאלוהים
יופי של אקוורלים והבחירה לעשות אותם על מעטפות, מצויינת.הלוואי אפשר היה לארוז נופים ולהכניס למעטפה ולשלוח למי שידע לשמור עליהם.
רעיון יפה לוסי
🙂
ואו איזה יופי. עכשיו אני רואה את שאר המעטפות, שאת הראשונה בהם שלחת לי. איזה יופי, רעיון מזהיר, ביצוע אדיר. מאוד חזק בעיני.
תודה יעלה יקרה
איזה יופי, ממש "אמנות דואר"